החלטה בתיק בש"א 14385/07

1.         לפני שתי בקשות: 

האחת לפיצול סעדים (בש"א 14385/07) באופן שיתאפשר למבקשים להגיש בעתיד תביעה כספית נפרדת נגד המשיבים. השניה (בש"א 12937/07) לתיקון כתב התביעה.

2.         עניינה של התביעה נשוא הבקשה הינו פסק דין הצהרתי בדבר בטלות הסכם מכר מיום 14.12.97 (להלן: "ההסכם"). המבקשים היו בעלים של 2/3 מהזכויות בחנות ברמת השרון (להלן: "החנות") כאשר ה- 1/3 הנותר בבעלות המשיבה 1. בהתאם להסכם, מכרו המבקשים את זכויותיהם בחנות למשיב 3 או מי מטעמו.

3.         לעמדת המבקשים, על בית המשפט להצהיר על בטלות ההסכם מטעמים שונים; במסגרת התובענה סעדים עותרים המבקשים להורות גם על ביטול הערת אזהרה על זכויותיהם בחנות, מחיקת המשכנתא לטובת המשיב 4, גילוי הסכמי השכירות של החנות ועוד.

בתביעה נטען כי המבקשים זכאים לדמי שימוש ראויים עבור הנכס, כאשר למיטב ידיעתם, דמי השכירות ששולמו בשנים 1998-1999 היו כ- 1,000 דולר בצירוף מע"מ לחודש.

בקשה לפיצול סעדים

4.         המבקשים עותרים לבית המשפט כי יתיר להם לפצל את סעדיהם באופן שלאחר הכרעה בתובענה וקבלתה, לרבות חשבונות, יעלה בידם לערוך חישוב בדבר דמי השימוש המגיעים להם לתקופה בה היתה החנות ברשות המשיב.

5.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות ואבהיר:

            אפנה לתקנות 44 ו-45 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 הקובעות:

44.       (א)       תובענה תחיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט.

(ב)        תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו לא יגיש אחרי כן תובעה בשל חלק זה.

45.       מי שזכאי לסעדים אחרים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו.

6.         משמען של התקנות כמבואר בהלכה הינו כי כאשר עילת התביעה אחת היא, אין לפצלה למספר תביעות ויש "למצות את כל הסעדים בהליך אחד, לגבי על סעד וסעד הקשורים בו" (השופט גורן בספרו "סוגיות בסדר הדין האזרחי" (מהדורה שביעית) עמ' 100). מוסיף המחבר המלומד ומבאר כי אם "נניח שנגרם לתובע נזק כספי, הנובע מעילה אחת, אין התובע יכול לתבוע חלק מהסכום כתביעה אחת ואת יתרת הנזק - בתביעה שניה, נוספת" - לאור האיסור הקבוע בתקנה 44 הקובע שהתביעה תכלול את מלוא הסעדים שכן אחרת יחשב התובע כמי שויתר על תביעתו לחלק הנותר.

אוסיף כי בית המשפט בענין ע"א 238/79 המגן נ' אלום בע"מ , פ"ד ל"ד(4) 449, קבע כי אין להגיש תביעה לפיצויים באופן שיוגשו תביעות נפרדות שבכל אחת מהן נתבע חלק מהפיצוי.

7.         יישום ההלכה על המקרה מחייב מסקנה לפיה אין מניעה שהמבקשים יגישו כבר עתה את מלוא תביעותיהם נגד המשיבים ובאופן שאין מקום להתיר את פיצול הסעדים. המבקשים מצהירים כי גובה דמי השכירות ידוע להם, וגם אם לא, אין מניעה כי יצטיידו בחוות דעת של מומחה לענין. יש לזכור כי המבקשים אינם מסתפקים בדמי השכירות שקיבלו המשיבים שכן יתכן שאז ניתן היה להסתפק בסעד של מתן חשבונות ותשלום על פיהם, כאשר גם אז היה על המבקשים להעריך את סכום התביעה המשוער ולשלם אגרה כמתחייב. שעה שהמבקשים עומדים על תשלום דמי שכירות ראויים, אין הם זכאים לפיצול הסעדים. זאת ועוד, הפיצול במקרה שלפני אינו נמנה על אותם מקרים סבוכים בהם יש הצדקה להכריע קודם בשאלת זכות התובעים לבטלות ההסכם ולאחר מכן בחינת הסכום הכספי לו הם זכאים. מעל ומעבר, פיצול סעדים יהיה כדי להרבות בדיונים, ניהול הליכים מיותרים ועידוד התדיינות שלא לצורך (ראה ע"א 409/78 גולן נ' פרקש פ"ד ל"ד(1) 813).

לפיכך הבקשה לפיצול סעדים נדחית.

בקשה לתיקון התביעה

8.         בבקשה זו מתבקש בית המשפט לאפשר למבקשים להוסיף נתבעים נוספים שהם רשם המקרקעין שאמור למחוק את הרישומים כמבוקש בתובענה, את רשות מיסוי המקרקעין באשר לגביה מתבקש בית המשפט לבטל את שומת מס השבח בגין ההסכם וכן להוסיף סעיף 32ד' לכתב התביעה שעניינו חיוב המשיבים בהצגת מסמכים בקשר עם החנות, לרבות פנקסי העסק, חוזי שכירות, חשבונות מס, תדפיסי חשבונות בנק החל משנת 1998 ואילך.

9.         המשיבים 3-1 הודיעו שאינם מתנגדים לתיקון של הוספת הנתבעים אך מתנגדים להוספת סעיף 32ד' לכתב התביעה בנוסחו מחמת התיישנות. לטעמם לא ניתן אלא לחייבם לכל היותר בהמצאת המסמכים המבוקשים מיום 28.5.00 ואילך שהם שבע שנים קודם להגשת התביעה.